בתעשיית המשאבה, "הסטת מים" מתייחסת ל"מים המשמשים להדרכה ". מכיוון שמשאבות מסוימות חייבות להוסיף מים באופן ידני לפני שהן יוצרות סביבה סגורה בתוך המשאבה. התנועה של החלקים הפנימיים של המשאבה גורמת לשאיבה חלקית, כך שהמים החיצוניים ניתנים ללחץ לתוך פתח המשאבה בלחץ אטמוספרי מתחת להפרשי הלחץ בין פנימיים וחיצוניים, ולהשלים את ספיגת המים. לדוגמה, משאבת המים המשמשת כדי לשמש באזורים כפריים יש להוסיף כדי לצייר מים מן הבאר.
עצמית תחול משמש בעיקר משאבות משאבות נוזלי, והוא פרמטר חשוב יחסית.
בצינור השאיבה של המשאבה, בתנאי האוויר, הלחץ השלילי (ואקום) שנוצר כאשר המשאבה פועלת משמש לדחוף את המים מתחת ליציאת השאיבה בלחץ של לחץ אטמוספרי ולאחר מכן פריקה מסוף הניקוז של המשאבה. אין צורך להוסיף "הסחת מים" לפני המשאבה process.A של קיבולת זו נקרא "משאבת עצמית תחול".
גובה ההטיה נקרא "מרחק היניקה" והיחידה היא בדרך כלל "מטר".
המכונה גם "גובה מקסימלי עצמית תחול". כלומר, המשאבה יכולה לצייר מים באופן אוטומטי את הגובה המקסימלי (משאבת שאיבת הנמל הוא אנכי על פני השטח כדי להיות שאוב). כל המשאבות שלנו הן משאבות תחול עצמית, ואת טווח יניקה סטנדרטי מתייחס למצב זה.משא משאבות צנטריפוגלי אין יכולת עצמית תחול ויש להשקות בפעם הראשונה.למרות כמה משאבות דיאפרגמה יש גם יכולת תחול עצמית, "נתיב היניקה" של הסימן שונה לעתים קרובות מן גובה אנכי שמתחתיו ניתן לשאוב את המים תחת "כל האוויר בצינור הכניסה". שים לב לנקודה זו.